מודל מרחבי

מבוא לתבנית אפליקציית המדיה מתארת את האלמנטים המרכזיים שלה, את הפונקציות הבסיסיות שהם מספקים ואת הארכיטקטורה שמאחדת אותם.

בסעיפים הבאים תוכלו למצוא תיאורים מפורטים יותר של אופן הפעולה של כל רכיב. מדריך לסעיפים האלה זמין בסקירה הכללית של הקטע הזה.


אנטומיה

תבנית המדיה כוללת את הפרטים הבאים:

  • סרגל האפליקציות – כולל ניווט ראשי באפליקציות ואמצעי בקרה על אפליקציות (לחיפוש ולהגדרות בתוך האפליקציה) כולל סמל אפליקציה
  • שטח תוכן שניתן לעיון – מציג תוכן בתצוגת רשת (מוצגת כאן) או בתצוגת רשימה
  • פקדי הפעלה – סרגל הבקרה הממוזער שמוצג כאן כולל מטא-נתונים בסיסיים של מדיה ופקדי הפעלה, והוא גם מספק גישה לשכבת-על של הפעלה עם יותר פקדים.
1. סרגל האפליקציה עם כרטיסיות הניווט הראשיות ופקדי האפליקציות
2. שטח לתוכן שניתן לעיין בו
3. פקדי הפעלה (מוצגים כאן בסרגל הבקרה הממוזער)

הפריסה לדוגמה הזו מציגה רק סידור אפשרי אחד של הרכיבים האלה. לדוגמה, יצרן הרכב יכול להחליט בערימה של ניווט ראשי ובקרות אפליקציה במקום להשאיר אותם בסרגל אופקי אחד, בהתאם למאפייני המסך. ההיררכיה של הניווט מתוארת בפירוט רב יותר בסעיפים הבאים.


ניווט בתפריט הראשי

הניווט הראשי בסרגל האפליקציה כולל כרטיסיות חשופות (למעט במקרים נדירים שבהם המסך קטן מדי).

הדוגמה הבאה מציגה סידור כרטיסיות אופייני:

המשתמשים יכולים לבחור בכרטיסיות כמו 'דף הבית' ו'פלייליסטים' בסרגל האפליקציות כדי לנווט לתצוגות הראשיות האלה של תוכן מדיה.
בחירת כרטיסייה בסרגל האפליקציות מחליפה את התצוגה הנוכחית בתצוגת אפליקציה אחרת ברמה העליונה.

אמצעי בקרה על אפליקציות

בקרות של אפליקציות (מוצגות בפינה השמאלית העליונה בדוגמה שלמטה) תופסות את החלק בסרגל האפליקציות שלא משמש למיתוג או לניווט ראשי. הן מספקות גישה לפונקציות חיפוש והגדרות בתוך האפליקציה עבור אפליקציית המדיה הנוכחית.

בחירה של בקרת אפליקציה פותחת שכבת-על. לדוגמה, האפשרות 'תקציב ההגדרות' שמוצגת כאן פותחת שכבת-על שמציגה את ממשק ההגדרות. כשהמשתמשים סוגרים את שכבת-העל, הם חוזרים למיקום הקודם שלהם באפליקציה.

בחירה בהוצאות ההגדרות בסרגל האפליקציות פותחת שכבת-על שמאפשרת למשתמשים לגשת להגדרות האפליקציה.
כשבוחרים בקרת אפליקציה, נפתחת שכבת-על מעל התוכן שניתן לעיון, וסרגל האפליקציה משתנה לכותרת האפליקציה.

מרחב תוכן שניתן לעיון

במרחב התוכן שניתן לעיין בו, המשתמשים יכולים לגלול בתוכן ולנווט במרחב ה-z לפריטים נפרדים, בקומות רצופות.

מאחר שניווט במספר רמות מעלה את העומס הקוגניטיבי של הנהג, Google ממליצה לשמור על ארכיטקטורת מידע שטוחה יחסית, ועם כמה שפחות רמות.

הרמה העליונה של תוכן שניתן לעיין בו מאפשרת למשתמשים לבחור מתוך רשת (כפי שמוצג כאן) או רשימה.
אם בוחרים תוכן שניתן לעיין בו, השלב הבא ייפתח בפירוט רב יותר.

פקדי הפעלה

פקדי הפעלה באפליקציות מדיה יכולים להופיע בשני טפסים, בהתאם לנסיבות:

  • סרגל בקרה ממוזער (זמין בתצוגות שונות)
  • תצוגת הפעלה (שכבת-על עם סרגל בקרה מלא)

שני טפסים אלה מתחלפים לאורך החלק התחתון של המסך בדוגמה המונפשת שמופיעה בהמשך.

סרגל בקרה ממוזער

סרגל הבקרה הממוזער צף ברמה הגבוהה ביותר של מרחב התוכן שניתן לעיין בו, מעל התוכן. הוא מספק מידע על מה שמופעל כעת, וכן מידע על בקרות בסיסיות לניהול משתמשים.

לאחר הפעלת התוכן, סרגל הבקרה הממוזער נשאר זמין כשהמשתמש צופה בתוכן מדיה. היא נמשכת עד לבחירת אפליקציית מדיה חדשה או עד שהמשתמש מקיש על סרגל הבקרה הממוזער כדי להציג את תצוגת ההפעלה.

תצוגת הפעלה

סרגל הבקרה המלא זמין רק בתצוגת הפעלה, והוא צף מעל התוכן. בנוסף לבקרות שזמינות דרך סרגל הבקרה הממוזער, סרגל הבקרה המלא יכול לספק פקדים מקיפים יותר שהוגדרו בכל אפליקציית מדיה.

בחירת סרגל הבקרה הממוזער לכל מקום מחוץ ליעדי המגע של הפקדים מרחיבה אותו לשכבת-על של הפעלה במסך מלא (תצוגת ההפעלה), כפי שמוצג כאן.
שכבת-העל של תצוגת ההפעלה נמצאת מעל למרחב התוכן שניתן לעיין בו, וסרגל הבקרה הממוזער יוחלף בסרגל הבקרה המלא בפקדים נוספים.