בשלב הזה מזהים את חשבון Google Ads שאליו רוצים לבצע קריאות ל-API. כדי ליצור אסימוני רענון מסוג OAuth 2.0, אתם צריכים את כתובת האימייל שלו. החשבון יכול להיות חשבון בסביבת ייצור (פעיל) או חשבון בדיקה. לכל גישה יש יתרונות וחסרונות.
חשבונות ייצור |
חשבונות בדיקה |
|
יתרונות |
|
|
חסרונות |
|
|
אם אפשר, מומלץ להשתמש בחשבון בדיקה במהלך פיתוח האפליקציה. לקבלת הוראות, ראו יצירת חשבונות וקמפיינים לבדיקה.
אפשרות אחרת היא להגדיר חשבון בסביבת ייצור עם תקציב חשבון נמוך, למשל $1 ליום, במיוחד כדי לבדוק תכונות שלא נתמכות על ידי חשבון בדיקה.
בחירה בקבוצת תכונות
כשבוחרים חשבון לביצוע קריאה ל-API, יש עוד שיקול דעת הוא רשימת התכונות שבהן רוצים להשתמש ב-API. גם אם בוחרים להשתמש בחשבון בסביבת הייצור, יש כמה תכונות שספציפיות לחשבון, לדוגמה:
- כדי להשתמש בתכונות החיוב, צריך חשבון שמוגדר בו חיוב חודשי.
- יכול להיות שתכונות חדשות מסוימות יוגבלו לרשימת החשבונות שברשימת ההיתרים.
לפני שמסיימים להגדיר את החשבון לביצוע קריאות ל-API, מומלץ לעיין במסמכי התיעוד של התכונה הספציפית כדי לוודא שאין על התכונה הגבלות נוספות.
גישת משתמש, מספר לקוח להתחברות ומספר לקוח
על מנת לבצע קריאה ל-API ללקוח Google Ads, צריכה להיות לכם גישה לאותו לקוח באופן ישיר או דרך חשבון ניהול מקושר. נדרשות גם ההרשאות המתאימות, בהתאם לקריאה הספציפית ל-API.
כשנכנסים ל-Google Ads, יכול להיות שיש כמה חשבונות לקוח לבחור מתוכם. החשבון שתבחרו קובע את מספר הלקוח להתחברות – כותרת נדרשת בחלק מהקריאות ל-API ואת רמת הגישה שלכם.
אחרי שתזהו את לקוח Google Ads שאליו צריך לבצע קריאות ל-API, חשוב לשים לב לפרטים הבאים:
מספר הלקוח בן 10 הספרות של חשבון הלקוח שאליו אתם מתכוונים לבצע קריאות ל-API. מודל זה נקרא לפעמים הלקוח התפעולי.
כתובת האימייל של חשבון הלקוח שאליו נכנסתם. צריך לעשות זאת כדי ליצור את אסימון הרענון של OAuth 2.0.
מספר לקוח בן 10 ספרות המשמש להתחברות לחשבון הלקוח שאליו נכנסתם. אם אתם מחוברים לחשבון של הלקוח הפעיל, מספר הלקוח להתחברות זהה למספר הלקוח.